יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה י״ד

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה י״ד
1 דין עובר במעי בהמה. ובו ו' סעיפים: המקשה לילד והוציא העובר את ראשו אעפ"י שהחזירו הרי הוא כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו לפיכך אם הוא בן ח' חי או מת או בן ט' מת אסור. ואם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו:
2 הוציא ידו והחזירה פי' קודם שחיטה מה שיצא מן האבר לחוץ אסור. אבל מה שנשאר ממנו בפנים ומקום חתך מותר. לא החזירה קודם שחיטה גם מקום החתך אסור אבל מה שבפנים מותר אפילו הוא מיעוטו: הגה וכל זה לא איירי אלא לענין שיהא ניתר בשחיטת אמו כשאר עובר הנמצא בה אבל אם ילדה אותה הבהמה אח"כ גם האבר שיצא והחזירו שרי דשחיטת עצמו מתיר הכל כך העלה הב"י ור"י ן' חביב וכל בו בשם י"א וכן הוכיח מהרש"ל פרק בהמה המקשה סי' א' וכן משמעות הפוסקים והוא פשוט:
3 אם יצא רוב העובר הרי הוא כילוד ואם יצא חציו ברוב אבר או שיצא רובו במיעוט אבר הרי הוא כילוד:
4 הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב המיעוט שלא יצא מותר ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא אותו גם המיעוט שנשאר בפנים אסור:
5 עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואחר כך נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האברים ויש בה אבר אחד אסור והרי זה כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה:
6 המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן והניח החתיכות בתוך מעיה ואח"כ שחטה הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי ואע"פ שהוא בתוך מעיה אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו ואח"כ שחטה הרי חתיכות העובר או אברו מותר הואיל ולא יצא רמב"ם דין ט': הגה ואם שחט עובר במעי אמו לא מיקרי שחיטה ר"ן ובעיא פרק בהמה המקשה ולא איפשטא:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה י״ד
1 סי' י"ד סעיף ד' ואם חתך כל אבר ואבר בשעה שהוציא. אותו גם המיעוט שנשאר בפנים אסור. זהו בעי' בש"ס ר"פ המקשה מי בעינן רובו בבת אחת או לאו ופסקה לחומרא דהוי כילוד. וצ"ע דמאי מיבעיא לי' דתפשוט לי' מהא דתנן שם דף ס"ט גבי בכור יצא רובו הרי הוא כילוד ונפטרה מן הבכורה. ומוכח שם להדיא בש"ס ורש"י ותוס' ורמב"ם וט"ו ר"ס שי"ט. דקאי בין שיצא רובו בבת א' ובין שיצא אבר אבר ע"ש. וצ"ל דליכא למיפשט מבכור דבפטר רחם תלה רחמנא והרי פטר ראשון הרחם ברובו ופוטר את הבא אחריו. ועיין רש"י שם. אבל גבי עובר דבלידה תלי ושמא מ"מ המיעוט שבפנים אינו כילוד. וכה"ג כתבו התוס' שם דף ס"ח ע"ב ד"ה הוציא כו' וריש דף ע' ע"ש: ובזה מיושב תמיהת התוספות ר"פ המקשה ד"ה טעמא כו' דאמאי לא פשיט הש"ס דיציאת ראש הוי כילוד ממה דנקט גבי בכור. ולפמ"ש לק"מ ומש"ה דייק מבכור לנחלה דלא תלה בפטר רחם לחוד אלא שיהא בן קיימא וש"מ דהוי כולו כילוד. דאל"כ הרי ראשו לבד אינו ראוי להיות בן קיימא. ועיי"ש הסוגיא ותבין שמ"ש הוא ברור:
2 סעיף ו' בהג"ה ואם שחט עובר במעי בהמה לא מקרי שחיטה. בעיא בפ' המקשה ולא איפשטא. ולא ירדתי לסוף דעתו של הג"ה שנמשך אחר הש"ס בזה שהרי מבואר להדיא בש"ס ורש"י דף ע"ד ותוס' דף ע"ה סוף ע"א ורשב"א ור"ן דמיבעיא לי' בבן ט' חי אבל בבן ח' חי לא איבעיא לי' כלל. וכ"כ התוס' בפ"ק דביצה דף ו' סע"א שהרי אפי' יצא לאויר העולם אין שייך בו שחיטה שהרי הוא כמת. הרי כמחתך בבשר שחוטה כדאיתא בשבת דף קל"ו ע"ש. וא"כ לא ה"ל להג"ה לכתוב דין זה. שהרי אפי' יצא לאויר העולם ושחטו מיד אסור דשמא אינו בן ט' וכדכתב הג"ה לעיל סי' י"ג ס"ג ע"ש. ומיהו ז"א אלא מצד החומרא ואינו נחשב לספק כמ"ש בסמוך אבל דין זה הוי ספק גמור ונ"מ לענין ס"ס אם יש כאן ב' ספיקות שמא במעי אמו אין זו שחיטה כלל ואת"ל שהיא שחיטה מ"מ שמא אינו בן ט' מיהו כיון דפסקינן באשת כהן דא"ח ש"מ דאזלי' בתר רוב ולדות: גם דברי הש"ך שכתב אסור לשחוט האם אחריו בו ביום דשמא הוי שחיטה. אינן נראין דודאי לצורך שרי לשחוט האם אחריו מיד משום ס"ס הנ"ל ולאחר שחיטת בן ח' חי ודאי דשרי לשחוט האם אחריו בו ביום. שהרי קיי"ל דבן ח' אין במינו שחיטה ואין בכלל וזבחת מבקרך ומצאנך כמבואר בש"ס רש"י פ' המקשה דף ע"ב וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהלכות אבות הטומאות והרשב"א בתה"א. וכ"כ התוס' ר"פ ג"ה ד"ה בולדות כו' ובתוס' סוף דף ק' דבן ח' אינו נקרא שור ושה עיי"ש. וא"כ אינו בכלל ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו וגו' דאין כאן לא שור ושה ולא שחיטה אלא כמת שאין שחיטתו מטהרתו אפי' מידי נבילה כדאיתא בש"ס שם וברמב"ם כנזכר ע"ש. וס"ס כזו מהני אפי' בדבר שיש לו מתירין למחר. כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק נ"ה ועיין שם סעיף ח' בהג"ה: